האשוח

נדמה לאשוח שהאושר האמיתי תמיד מחכה לפניו: בגובה, בארצות רחוקות או בחדר מקושט לחג. יום אחד חלומו מתגשם, אבל הכול מתרחש אחרת משתיאר לעצמו.

אגדה שקטה ועצובה על הזמן, על ציפייה ועל היכולת להיות כאן ועכשיו. אנדרסן מותיר אחריה שאלה: אילו ימים טובים אנחנו מזהים רק לאחר שחלפו?